פסק-דין בתיק ב"ל 36540-07-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 30.6.11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 0% נכות יציבה מיום 1.8.10.(להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        בפני הועדה עמדו שתי חוות דעת של פרופ' רוג'ין מיום 20.2.11 ומיום 6.6.11 אשר פירשו סעיף 9 (2) לתקנות ובמסגרתם נקבע, כי סעיפי התקנות אינם דורשים בהכרח פגיעה לבבית כתנאי להכרה בכאבים בחזה. הועדה לא התייחסה לחוות הדעת ולתוספת לחוות הדעת המתארות בצורה מפורטת את הסימפטומים והנתונים הספיציפיים של התובע והנסיבות שהביאו את פרופ' רוגין לקביעתו כפי שקבע.

2.2        סעיף 9 (2) לתקנות מדבר על אנגינה פקטוריס שמשמעותה תעוקת חזה, כאשר פרופ' רוג'ין בחוות דעתו מתייחס לפגיעה ממנה סובל המערער כתעוקת חזה ומסביר מדוע יש להכיל בעניינו של המערער סעיף 9 (2).

2.3        ההכרה שהוכרה על ידי המשיב הינה כאבים בחזה ולאור האמור כאשר קיימת הכרה בפגיעה חייבת להיות אפשרות לועדה לקבוע נכות באם הפגיעה גרמה לאותה נכות.

                  הועדה למעשה מתעלמת מהפגיעה ומתייחסת לפגיעה הלבבית ולא לכאבים בחזה.

2.4        לאור התבטאויות הועדה המצביעות על מקובעותה מן הראוי כי תכונס ועדה בהרכב אחר שבפניה לא יעמדו פרוטוקולים של ועדות קודמות.

      2.5        פסק הדין אליו הפנה המשיב בעניין מרסל אורן אינו רלוונטי לעניינו מאחר והוא דן

בהתייחס לחלות תקנה 9 (1) ולא 9 (2).

3.         טענות המשיב:

3.1        לא נפל פגם בהחלטת הועדה וקביעתה מפורשת ומנומקת. כל טענות המערער הינן מתחום הרפואה. הועדה עושה אבחנה בין הכאבים לבין הנזק הלבבי שנתגלה אצל המערער עת אושפז בבית חולים ומציינת שהצינתור שעבר המערער אינו כתוצאה מהכאבים וזאת בשל העובדה, כי מדובר במערער שלו גורמי סיכון מרובים כגון עישון, היפרכלוסטרמיה, יתר לחץ דם ומחלת כלי דם פריפרית.

3.2        הועדה מציינת, כי כתוצאה מהאירוע שהוכר על ידי פקיד תביעות לא נותרה נכות במערער.

3.3        עיון בחוות הדעת של פרופ' רוג'ין אין בה ממש פרשנות של סעיף 9 (2) הדן בתעוקת לב אלא איזכור של תתי הסעיפים וכן אחוזי הנכות הנקבעים לפיהם.

3.4        בית דין זה נדרש לטענה, האם יש לשקול הפעלת תקנה 9 (2) במסגרת פסק דין מרסל אורן נ. המל"ל מיום 22.1.12 כשלא נותרה נכות על פי תקנה 9 (1) ודחה טענה זו וציין שאם מהחלטת הועדה עולה, כי לא נותר למערער נזק אין מקום להידרש לתקנה 9 (2).  באותו מקרה גם עמדה בפני הועדה חוות דעתו של פרופ' רוג'ין.

1

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.